מאת: רותם ירקוני
אל תלקו את עצמכם.
כבר הסכמנו ששינוי זה קשה וזה מביא איתו מאבקים לא פשוטים.
תהיו מאמנים טובים של עצמכם. אל תורידו לשחקנים שלכם (אתם) את המורל, אלא תעודדו אותם לקום
על הרגליים, לנער את האבק, ללמוד מהטעויות ולנסות שוב, ושוב, וכמה שצריך.
״אני אתחיל מחדש מחר״ זה שקר שכולנו סיפרנו לעצמנו.
מה רע ב״אני אנסה שוב בצהריים״ או ״עוד שעה״? וואלה, למה בעצם לא ״אני מתחילה מחדש עוד דקה״
או ״בשניה זו ממש״?
למה בעצם לדחות?
לא חבל?
ומה הקטע ב״להתחיל מחדש״?
שחקן כדורגל שמועד ונופל, הוא מבקש להתחיל את המשחק שוב? לא, הוא קם וממשיך לשחק.
מעידות הולכות לקרות — וזה בסדר גמור. ככה לומדים.
וכמו ללמוד כישור חדש — שפה חדשה, לנגן על כלי או לרקוד — זה לוקח זמן וחזרתיות יחד עם תרגול
והתמדה.
יש ערך בלנסות משהו ולהצליח בדיוק כמו שיש ערך בלטעות וללמוד מזה.
במה אין ערך? בלפרוש. בלהרים ידיים כי ״זה לא בשבילי״. כי ״ניסיתי כבר מלא פעמים ולא הצלחתי״ כי
״אני לא מסוגלת אז מה הטעם״. ואז לוותר על כל שאר היום שנשאר.
תאמנו את עצמכם כמו שהייתם מאמנים מישהו אהוב. הייתם מוותרים עליו?
קרה משהו, ונפלתם. אם אתם לא פצועים, קומו על הרגליים וחזרו מיד למשחק. לא בהמשך היום, לא
מחר, לא ביום ראשון. עכשיו.
רותם ירקוני – מאמנת אישית
אתם מוזמנים לעקוב אחרי!
באינסטגרם > https://www.instagram.com/rotemyrk/
